Baba Metsi'a
Daf 15b
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. טַבַּעַת אֵין בָּהּ מִשּׁוּם עֵירָבוֹן. כָּל הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּדְבָרִים אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. אָמַר לִיתֵּן מַתָּנָה לְחֲבֵירוֹ וּבִיקֵּשׁ לַחֲזוֹר בּוֹ 15b חוֹזֵר. [רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי אַבָּהוּא. וְאָהֵין הוּא לָיו צֶדֶק הִין צֶדֶק.] אָמַר. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר צָרִיךְ לוֹמַר בְּדַעַת גְּמוּרָה. מִבָּתָר כֵּן אִין חָזַר בֵּיהּ לֹא חָזַר בֵּיהּ. הָדָא דְּתֵימַר בֶּעָנִי. אֲבָל בֶּעָשִׁיר נַעֲשֶׂה נֵדֶר. רַב מְפַקֵּד לַשַּׁמָּשֵׁיהּ. אֵימַת דְּנֵימַר לָךְ. תִּתֵּן מַתָּנָה לְבַר נַשׁ. אִין הֲוָה מִסְכֵּן הַב לֵיהּ מִיָּד. וְאִין עָתִיר אִימְלִיךְ בִּי תִּנְייָנוּת.
Traduction
R. Jacob b. Idi ou R. Abahou dit au nom de R. Yohanan (94)J., (Sheviit 10, 9).: Si l’on donne en gage à son prochain une bague et que l’on veut revenir sur le marché fait (auquel elle sert de gage), on peut la reprendre. Si l’on fait le commerce de certaines marchandises (et qu’au lieu d’argent on a reçu tel objet), on ne la livrera pas, en cas de renonciation au marché conclu, à celui qui a payé. R. Jacbo b. Zabdi ou R. Abahou dit au nom de Yohanan (95)Ibid. 10, et (Maasser Sheni 4, 7).: si quelqu’un a dit de remettre un don à un tel, puis il veut y renoncer, il en a la faculté. D’où vient cette faculté de renoncer ainsi à sa parole? En effet, il faut, pour la validité de la promesse faite, qu’elle ait eu lieu avec la pensée formelle d’y donner une suite sérieuse; sans quoi, le donateur conserve sa liberté d’action d’y renoncer ou de ne pas y renoncer. Toutefois, cette latitude est réservée à un pauvre qui a promis un don (sans se soucier de celui qui reçoit); mais de la part d’un riche qui promet un don, c’est un engagement par vœu (définitif). Rav recommandait ceci à son domestique: si je te dis de faire un don à un homme, lorsque c’est un pauvre, donne-lui de suite (je n’y reviens pas); mais lorsque c’est un riche, attends que je te répète l’ordre (me réservant la faculté d’y renoncer).
Pnei Moshe non traduit
טבעת אין בה משום עירבון. אם נותן טבעת לערבון על המקח לאו כלום הוא וכן אמר בהאי תלמודא סוף מסכת שביעית וכדמפרש התם טעמא מה בין זהוב ומה בין טבעת זהוב דרכו להשתנות טבעת בעינה הוא וכלומר אם נתן לו דינר זהוב לערבון דרכו להוציא ולשנות וליתן לו זהוב אחר כשיביא לו מעות כסף בעד מקחו אבל טבעת נשארת בעינה שהרי זה אינו יכול להוציאה ומתחלה לא לקחה אלא לסימן בעלמא ולא הקנה לזה המקח בשביל הטבעת שאין לו בה הנאה של כלום:
בדברים. ולא קיבל ממנו מעות אין מוסרין אותו למי שפרע אם חוזר בו שאין בהם אלא משום מחוסרי אמנה:
חוזר. ואין בו משום מחוסר אמנה. וחסר כאן ובשביעית גריס לה הקושיא שהקשה ר' יוסי לר' יעקב וההן לאו צדק והן צדק. וכי זה ההן צדק שלו שדרשו חכמים שיהא לאו שלך צדק והן שלך צדק ומשני בשעה שאמר הין של צדק הוה. וכדהכא. אמרי. בשעה שאמר לו ליתן צריך שיהא בדעת גמורה שלא יאמר לו דרך כיזוב והיתול אבל מבתר כן אם חזר ביה חזר ביה כצ''ל ול''ג לא א''נ ה''ק לא איכפת בדבר אם חזר ביה או לא חזר:
הדא דתימר בעני. שאמר ליתן מתנה דלא סמכה דעתו של המקבל אבל בעשיר שאמר ליתן מתנה לעני נעשה נדר וצריך לקיים נדרו:
רב. היה מצוה למשרתו כשאומר לך תן מתנה לעני תתן לו מיד ולא תשאל אותי עוד לפי שאיני יכול לחזור בו ואם הוא עשיר המלך בי שנית אם לא החזרתי בו:
רִבִּי יוֹחָנָן יְהַב דֵּינָרִין לִקְרִיבוֹי עַל מְשַׁח. יְקַר מְשַׁח. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי יַנַּאי. אָמַר לֵיהּ. מִדְּבַר תּוֹרָה מָעוֹת קוֹנִין. וְלָמָּה אָֽמְרוּ אֵין קוֹנִין. שֶׁלֹּא יֹאמַר לוֹ. נִשְׂרְפוּ חִיטֶּיךָ בָּעֲלִייָה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר סוֹסַרְטַאי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אִם אָמַר לוֹ. נִשְׂרְפוּ חִיטֶּיךָ בָּעֲלִייָה. נֶאֱמָן. רִבִּי יִצְחָק מַקְשֵׁי. מַה נָן קַייָמִין. אִם בְּשֶׁקָּנוּ לוֹ מָעוֹתָיו שֶׁלּוֹ נִשְׂרְפוּ. וְאִי לֹא קָנוּ לוֹ מָעוֹתָיו שֶׁלָּזֶה נִשְׂרְפוּ.
Traduction
R. Yohanan avait donné de l’argent à ses parents pour leur acheter de l’huile; dans l’intervalle l’huile renchérit, et ils voulurent renoncer à la vente. La cause fut soumise à R. Yanaï, qui dit également: la remise de l’argent entraîne l’achat (et il faudra livrer l’huile; seulement, par mesure rabbinique, cet achat ne sera pas définitif, afin qu’en un tel cas le vendeur n’aille prétendre que la marchandise cédée a brûlé en grange (et qu’il n’y ait qu’à rembourser). R. Samuel b. Sisartaï dit au nom de R. Abahou: si le vendeur déclare que le blé cédé a brûlé en grange, on lui ajoute foi. En quoi, demanda R. Isaac, croit-on le vendeur? Il ne peut s’agir du cas où il a reçu le montant, puisque malgré cela, le bien du vendeur a seul brûlé, et s’il n’a pas encore été payé, c’est encore moins le bien de l’acheteur; il n’y a donc pas lieu de croire le vendeur.
Pnei Moshe non traduit
יקר משח. נתייקר השמן ורצו קרוביו לחזור בהן:
א''ל מד''ת. הוא דמעות קונין אבל כבר אמרו חכמים אין קונין שלא יאמר המוכר ללוקח נשרפו חיטיך בעליה ומדברי חכמים יכולין לחזור בהן:
נחמן. ומקשי ר' יצחק עלה לענין מאי נאמן הוא דקאמרת שהרי אחר שתקנו חכמים דאין מעות קונות לא שייך נאמן כאן וכדמסיק הקושיא:
מהו אנן קיימין אם בשקנו לו מעותיו. האי קנו לאו לשון קנין הוא שהרי אין מעות קונות אלא הגיעו קאמר וכלומר אם כבר הגיעו לידו מעותיו ואומר נשרפו חטיך בעלייה ואמרת נאמן הא לא מצית אמרת דשלו נשרפו דכיון דמעות אינן קונות המקח ברשות המוכר הוא וההפסד שלו היא וצריך להחזיר לו מעותיו:
ואי בשלא קנו לו מעותיו. שעדיין לא קבל ממנו המעות והלה תובע תן לי המקח ואשלם לך והוא אומר לו נשרפו חטיך:
של זה נשרפו. בתמיה וכי החטים של לוקח הוא דצריך זה לטעון נשרפו הלא לא קנה כלל ואפי' מי שפרע אין כאן ולא שייך הכא לומר נאמן כלל. ויש לפרש נמי בלשון קנין ממש:
רִבִּי סִימוֹן בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. בַּר נַשׁ דִּיהַב לְחַבְרֵיהּ י̇ דֵּינָרִין. אֲמַר לֵיהּ. אִית לִי גַּבָּךְ ק̇ (דֵּינָרִין) [גַּרְבִּין] מֵהָדֵין בֵּיתָה. שָׁרֵי. מֵהָדֵין כַּרְמָא. אָסוּר. מַה בֵין כֵּרֵם לַבַּיִת. בַּיִת אֵינוֹ מָצוּי לִיפּוֹל. כֶּרֶם מָצוּי לִיפּוֹל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אַתְּ שְׁמַע מִינָּהּ. בַּר נַשׁ דִּיהַב לְחַבְרֵיהּ י̇ דֵּינָרִין. אֲמַר לֵיהּ. בִּמְנָת דְּתֵיקוּם לִי בְהוֹן ק̇ גַּרְבִּין. מִכֵּיוָן שֶׁשָּׁלַח יָדוֹ בָהֶן צָרִיךְ לְהַעֲמִיד לוֹ מִקְחוֹ.
Traduction
R. Simon dit au nom de R. Josué b. Lévi: si un propriétaire louant sa maison à son prochain lui avance dix dinars pour frais de réparations, il peut conditionner avec le locataire qu’il augmentera à cet effet chaque année la location jusqu’à atteindre cent dinars et ce n’est pas de l’usure (en raison du profit direct de la maison); mais, pour une vigne, l’avance faite à condition d’augmenter le loyer n’est pas permise. Pourquoi cette distinction? Une maison ne tombe guère (et les frais dépensés lui profiteront), mais la vigne est exposée à la ruine. Il résulte de cette règle, dit R. Yossé, que si quelqu’un donne à autrui dix dinars en lui disant de lui réserver, par contre, cent pièces de vin, dès que le vendeur a employé l’argent reçu, il est tenu de maintenir le marché.
Pnei Moshe non traduit
אית לי גבך מאה דינרין מהדין ביתא. כגון שהשכיר לו ביתו לדור בו והקדים המשכיר ונתן לשוכר עשרה דינרין להוציא על הבית לתקנו וליפותו וכיוצא בזה והתנה עמו שיוסיף בדמי שכירותו בכל שנה בשביל העשרה דינרים שהקדים לו עד שיעלו לסך מאה דינרין:
שרי. ואין כאן משום רבית דמכיון שהמעות שהקדים לו בגוף הבית הוא דמפיק להו תוספות השכירות שמוסיף לו לאו בשביל שכר המעות הוו ומותר:
מהדין כרמא. ואם הקדים לו מעות על הכרם שלו ויוסיף לו כך וכך בכל שנה אסור וכדמפרש ואזיל:
בית אינו מצוי ליפול. שהבית קבוע הוא ולא שכיח שיפול ומפני כך מה שהוא מוסיף לו דמי שכירות הבית בשביל שהקדים לו עשרה דינרין לתקן את הבית ולצור בו צורות וכיוצא בו מה שיוציא על גוף הבית דבר קביעות הוא ונמצא שלאו בשביל שכר המעות שהקדי' הוא מוסיף לו:
כרם מצוי ליפול. שהכרם בעצמו אינו דבר קבוע ומצוי הוא ליפול ולא שייך בזה לומר שמה שמקדים לו להוציא על גוף הכרם הוא לפי שאינו עומד וקבוע הוא הלכך מה שהוא מוסיף לו בשביל שכר המעות שהקדים לו ואסור:
את שמע מינה בר נש וכו'. מדין רבית שזכר ר' סימון כאן שמענו ג''כ דין בקניית המקח:
במנת דתיקום לי בהון מאה גרבין. על מנת שתעמוד לי מאה גרבין של יין וכיוצא בהן מכיון ששלח ידו במעותיו להשתמש בהן:
צריך להעמיד לו מקחו. ואינו יכול לחזור בו ושייך לומר כאן מעות אינן קונות דלא אמרו אלא על איזה סחורה ומטלטלין וכה''ג שמכר לו ששייך בהן קניה אחרת ואין מעות קונות לו עד שימשוך וכיוצא בו מדרכי הקניה אבל במעות שנותן לו ע''מ להרויח מכיון ששלח בו יד אינו יכול לחזור בו וזה שמעינן מהאי דינא דלעיל דלא חילק אלא בגווני דאית ביה איסורא משום רבית או לא אבל מכל מקום המקח קיים ואינו חוזר:
Baba Metsi'a
Daf 16a
משנה: הַהוֹנָאָה אַרְבָּעָה כֶּסֶף מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶּסֶף לַסֶּלַע שְׁתוּת לַמֶּקַח. עַד אֵימָתַי מוּתָּר לְהַחֲזִיר עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ. הוֹרָה רִבִּי טַרְפוֹן בְּלוֹד הַהוֹנָייָה שְׁמוֹנָה כֶסֶף לַסֶּלַע שְׁלִישׁ לַמֶּקַח וְשָֽׂמְחוּ תַגָּרֵי לוֹד. אָמַר לָהֶן כָּל הַיּוֹם מוּתָּר לְהַחֲזִיר. אָֽמְרוּ לוֹ יַנִּיחַ לָנוּ רִבִּי טַרְפוֹן אֶת מְקוֹמֵינוּ וְחָֽזְרוּ לְדִבְרֵי חֲכָמִים. אֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד הַמּוֹכֵר יֵשׁ לָהֶם הוֹנָייָה. כְּשֵׁם שֶׁהוֹנָייָה לַהֶדְיוֹט כָּךְ הוֹנָייָה לַתַּגָּר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין לַתַּגָּר הוֹנָייָה. מִי שֶׁהוּטַּל עָלָיו יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה שֶׁהוּא אוֹמֵר לוֹ תֶּן לִי אֶת מָעוֹתַי אוֹ תֶן לִי מַה שֶׁהוֹנִיתַנִי.
Traduction
Si le prix de la marchandise monte à un selà, qui vaut 24 maoth, on peut réclamer si l’on s’est trompé de 4 maoth, ou 1/6 du prix de la marchandise. Combien de temps a-t-on pour une telle réclamation? Le temps de montrer la marchandise à un marchand qui s’y connaît, ou à un parent. R. Tarfon a décidé dans la ville de Lod, qu’on ne peut réclamer que si, sur le prix d’un selà, on s’est trompé de 8 maoth ou 1/3 du prix. Les négociants de Lod en étaient contents; mais R. Tarfon leur dit ensuite qu’on peut réclamer toute la journée. Alors ils lui dirent: ''que R. Tarfon nous laisse comme nous étions auparavant, sous l’ancienne loi'', et l’on est revenu aux idées des autres docteurs. L’acheteur comme le vendeur peut réclamer s’il se trouve lésé dans le prix. Les dispositions sur l’erreur du prix s’appliquent soit au marchand, soit à celui qui ne l’est pas; R. Juda dit qu’elles ne s’appliquent pas à un marchand. La partie lésée peut, à volonté, annuler la vente par la restitution du montant, ou réclamer le dédommagement.
Pnei Moshe non traduit
מתני' ההונאה ארבעה כסף. ארבעה מעות כסף שהן שש בדינר והסלע ד' דינרין:
מעשרים וארבעה כסף לסלע. אם היה המקח שוה בדמי סלע שהן כ''ד מעות דהשתא הוי אונא' ד' מעות שתות למקח חייב להשיב לו כל אונאתו ד' כסף:
עד אימתי מותר להחזיר. מי שנתאנה במקח או שיתן לו אונאתו והא דנקט לשון מותר לאשמועינן דאפי' מי שפרע ליכא:
עד כדי שיראה. המקח לתגר או לאחד מקרוביו ואם שהה יותר מחל על אונאתו והמוכר לעולם חוזר שהרי אין המקח בידו שיוכל להראות לתגר או לקרובו אם נתאנה ואם נודע שבא לידו דבר כיוצא בממכרו וידע טעה ושתק ולא תבע אינו יכול לחזור ולתבוע שהרי מחל. וכן אם הוא דבר הנמכר כיוצא בו בשוק ואין במינו שינוי אין המוכר חוזר אלא עד כדי שישאל על השער שבשוק בלבד:
ושמחו תגרי לוד. שהיו בקיאין בסחורה ומוכרין ביוקר ואין הלכה כר' טרפון:
אין לתגר הונייה. מפני שהוא בקי ומסתמא אחולי אוחיל גביה והאי דזבנה הכי משום דאיתרמי ליה זבינתא אחריתא והשתא הוא דקבעי למיהדר ביה ואין הלכה כר' יהודה:
מי שהוטל עליו. מי שנתאנה:
ידו על העליונה. ואם נתאנה לוקח אומר לו תן לי מעותי ואני חוזר במקח או תן לי מה שהוניתני ומסיק בבבלי דר' יהודה הנשיא היא ולית הלכתא כוותיה אלא אם האונאה שתות קנה המקח ומחזיר אונאה יותר משתות בטל מקח:
מתני' עד אימתי מותר להחזיר. הסלע חסרה שיש בה אונאה דלא דמי לטלית דכל אינש קים ליה בגויה אבל סלע לאו כל אינש קים ליה בגוה:
רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. 16a אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ. מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַתְּ צָרִיךְ מְשִׁיכָה. אֵין אַתְּ צָרִיךְ מְשִׁיכָה מִיָּד הַגּוֹי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. לְאֵי זֶה דָבָר מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וַתְייָא כְּהָדֵין תַּנָּאָה דְתַנֵּי. הַנּוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בִּדְבָרִים אֵין מוֹסְרִין אוֹתוֹ לְמִי שֶׁפָּרַע.
Traduction
Resh Lakish interprète ce verset (Lv 25, 14): Ou si tu acquiers de la main de ton prochain; de lui il faut acquérir par attraction mais c’est inutile pour l’achat au païen. D’après Resh Lakish (disant que légalement la possession de l’argent n’engage pas le vendeur), pourquoi les sages imposent-ils la livraison en cas de versement? Cette règle, répond R. Yossé b. R. Aboun, se justifie d’après celui qui a dit (96)Tossefta, 3.: Si l’on fait commerce de certain objet que l’on a reçu au lieu d’argent, on ne le livreras pas, en cas de renonciation, à celui qui a payé.
Pnei Moshe non traduit
או קנה מיד עמיתך. ומכאן למד דקנין משיכה מן התורה הוא דמיד כתיב דבר הנקנה מיד אל יד וכתוב בו עמיתך לומר מיד עמיתך את צריך לקנות במשיכה ולא במעות אבל מן יד העכו''ם אין את צריך משיכה אלא מעות קונות בו:
על דעתיה דר''ל דאמר מעות אינן קונות מד''ת קשיא לאיזה דבר מוסרין וכו' דמכיון דאין כאן קנין כלל אמאי אמרו חכמים דצריך לקבל עליו מי שפרע:
אמר ר' יוסי בר בון ואתייא כהן תנא דתני וכו'. כלומר טעמא דמתני' אליבא דר''ל דהואיל דאיכא נתינת מעות בהדי דברים קאי עלייהו במי שפרע וכהאי ברייתא דתני בתוספתא פ''ג הנושא והנותן בדברים לבד ולא נתן מעות בהא הוא דאין מוסרין אותו למי שפרע אבל כי איכא מעות בהדי דברים דבאו לכלל מעשה לד''ה מוסרין אותו למי שפרע:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source